החלטה בתיק בש"א 1164/06

1.         זוהי בקשה למתן רשות להתגונן.

המשיב, יובנק בע"מ (בנק כללי לישראל בע"מ לשעבר) (להלן: "הבנק"), הגיש נגד המבקש כתב תביעה בסדר דין מקוצר, לתשלום סך 3,668,575 ש"ח, בגין יתרת חובה שנוצרה בחשבונו בבנק, ואשר לא נפרעה.

על פי הנטען בתביעה, להבטחת האשראי שניתן למבקש, נרשמו לטובת הבנק שתי משכנתאות ראשונות על שני נכסי מקרקעין שבבעלות המבקש: האחת, על המקרקעין הידועים כחלקה 13/14 בגוש 30018 בירושלים (להלן: "הדירה בירושלים"), והשנייה, על המקרקעין הידועים כחלקה 48 בגוש 6671 בכפר שמריהו (להלן: "המגרש בכפר שמריהו"). משעמד חובו של המבקש, ביום 13.11.01, ע"ס 6,128,351 ש"ח, פעל הבנק למימוש הבטוחות. הדירה בירושלים נמכרה באמצעות כונס נכסים תמורת סך 1,628,726 ש"ח, ואילו המגרש בכפר שמריהו נמכר, בהסכמת הצדדים, "בהליך של מכירה מרצון" בגינו התקבל בידי הבנק סך 2,531,606 ש"ח. לאחר מימוש שני הנכסים נותר החוב נשוא התביעה.

2.         המבקש עותר למתן רשות להתגונן. הגנתו נחלקת לשלושה ראשים:

א.         הבנק אילץ את המבקש למכור את המגרש בכפר שמריהו בסכום הנמוך משוויו בשוק-  על פי שמאות הבנק שנערכה בסמוך למועד פתיחת החשבון, בסוף שנת 1998, עמד שווי המגרש על סך 1.2 מיליון דולר, ובמימוש מהיר ע"ס 1.02 מיליון דולר. נוכח דרישת הבנק להקטנת יתרת החובה, פעל המבקש למכירת נכסיו, וביום 23.7.02 מכר את המגרש לצד שלישי בסכום של 1.1 מיליון דולר, מחיר הגבוה משווי מימוש מהיר, והמתקרב לשווי המגרש לפי שמאות הבנק. למרות זאת, טוען המבקש, ובשל לחצי הבנק, נמכר המגרש במחיר הנמוך ב-1.4 מיליון ש"ח משוויו בשוק. עוד הוא טוען כי חרף האינטרס המשותף של שני הצדדים במכירת המגרש כשהוא בנוי, סירב הבנק לכך, והמבקש נאלץ למכרו כמות שהוא. בשל כך נאלץ לשלם מס שבח בסכום המגיע לסך 1.3 מיליון ש"ח, סכום שיכול היה להיחסך לו אפשר הבנק למבקש לבנות יחידת מגורים על המגרש ולממשו כנכס בנוי. המבקש טוען, אפוא, כי בשל דרך התנהלותו של הבנק נגרם לו הפסד בסך 2.7 מיליון ש"ח, אותו הוא זכאי לקזז כנגד החוב הנתבע.

ב.         הבנק פעל למכירת הדירה בירושלים, בניגוד לעמדת המבקש, באמצעות כונס נכסים, בסכום הנופל משווייה האמיתי- על פי השמאות שנערכה ע"י הבנק עמד שווייה של הדירה ע"ס 700,000 דולר, ובמימוש מהיר ע"ס 560,000 דולר. חרף הצלחתו של המבקש במימוש המגרש, פעל הבנק למימושה של הדירה באמצעות כונס נכסים, שעה שהמבקש, שגילו למעלה מ-70, והשוהה מרבית זמנו מחוץ לישראל, סבל מבעיות גב קשות והתקשה בשל כך לאתר קונה לדירה. הדירה נמכרה, בסופו של דבר, תמורת סך 380,000 דולר בלבד.

המבקש טוען כי חלה על הבנק החובה לפעול בתום לב ובמידתיות במימוש נכסיו. מכירת הנכס באמצעות כונס נכסים, שעה שהמבקש פעל בשיתוף פעולה מלא עם הבנק, הינה פעולה שאינה עולה בקנה אחד עם חובותיו אלה. בשל התנהגות הבנק נגרם לו הפסד בר קיזוז בשיעור 810,000 ש"ח.

ג.          אי סדרים בניהול חשבון הבנק וחיוב המבקש בכפל ריבית - המבקש טוען כי יתרת חובו, על פי רישומי הבנק, עמדה ביום 13.11.01 ע"ס כ-6 מיליון ש"ח. על פי כתב התביעה מימש הבנק נכסים בסכום של כ-4 מיליון ש"ח. למרות זאת, על פי יתרת החוב נכון לשנת 2005, הוכפלה יתרת חובו לסך כ- 3.6 מיליון ש"ח, וזאת תוך תקופה של כשלוש שנים וארבעה חודשים. תמיהה זו, הוא טוען, מצדיקה מתן רשות להתגונן.

עוד מצביע המבקש על דפי בנק שונים, מהם הוא מסיק כי חוייב בחשבונותיו השונים בחיובי ריבית כפולים. כן טוען לאי דיוקים שנפלו בבקשה למימוש משכנתא בהתייחס לגובה הריבית הנטענת.

3.         נתבע יהיה זכאי למתן רשות להתגונן אם יש ביכולתו להראות כי בידו הגנה אפשרית נגד התביעה, ולו בדוחק. אם הראה הגנה לכאורה, להבדיל מ"הגנת בדים" אין בודקים בשלב זה האם יעלה בידו להוכיח את טענותיו, ואין בודקים את טיב ראיותיו. בקשתו למתן רשות להתגונן תידחה "רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו"(ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', ניתן ביום 1.5.06). יחד עם זאת, אין הנתבע יוצא חובתו ע"י העלאת טענות כלליות בתצהירו ועליו להיכבד ולהיכנס לפרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענות הגנתו.

בחקירתו הנגדית של המבקש נתברר, כי בחודש פברואר 2001, הודיע המבקש לבנק כי הוא פועל למכירת המגרש בכפר שמריהו לשם הקטנת יתרת חובו לבנק (ראה גם מש/7). המגרש נמכר ע"י המבקש בפועל ביום 23.7.02, כשנה וחמישה חודשים לאחר מכן. המבקש הודה בחקירתו כי מבחינתו היה זה פרק זמן סביר למכירת הנכס. עוד נתברר כי כל טענתו של המבקש, בכל המתייחס למכירת המגרש היא, כי הבנק סירב להעניק לו מימון נוסף על מנת לאפשר לו לבנות יחידת דיור על המגרש ולמכרו בפטור ממס.

יודגש כי ב"כ המבקש איננו טוען בבקשתו כי חלה על הבנק החובה להעניק למבקש אשראי נוסף, שעה שזה מצוי ביתרת חובה בשיעור של 6 מיליון ש"ח, ונדרש להקטין את התחייבויותיו לאלתר. יתר על כן, המבקש אישר בחקירתו כי הבנק היה נכון להמתין עם מימוש הנכס על מנת לאפשר לו למצוא מקור אחר למימון הבנייה.

באשר למכירת הדירה בירושלים, אין חולק כי הצדדים הסכימו, בהודעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 19.2.02, כי בית המשפט יורה על מימוש הדירה ועל מינויו של עו"ד אבי בן יעקב ככונס נכסים על הדירה, לשם מימושה והחזר החוב לבנק. עוד הסכימו כדלהלן:

כונס הנכסים שימונה, לא יפעל למימוש הנכס במשך שלושה חודשים, מיום מתן צו המינוי, על מנת לאפשר לחייב, לפעול למימוש הנכסים ו/או איזה מהם בהסכמה, לשם כיסוי חובו לבנק. עם תום התקופה האמורה, יפעל הכונס באופן מיידי למימוש המקרקעין, ללא שלחייב תהיה כל טענה נוספת לגבי המימוש ו/או מינוי הכונס והוא ישתף פעולה באופן מלא עם פעולות המימוש (ראה מש/3).

חרף הסכמה זו פנה המבקש לבית המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע מכירת הדירה ע"י כונס הנכסים. בהחלטת בית המשפט מיום 17.11.03, נדחתה בקשתו תוך שנקבע כי המבקש עשה כל אשר לאל ידו על מנת לסכל את מכר הדירה, וכי אף שידע כי בכוונת כונס הנכסים לממשה, "ישב בחיבוק ידיים במשך זמן רב, מבלי שערך חוו"ד שמאי ו/או תר אחר קונים אחרים" (ראה בש"א 20246/03 פש"ר 1036/02). בקשת רשות ערעור שהוגשה ע"י המבקש נדחתה אף היא ע"י בית המשפט העליון, שם נאמר כדלהלן:

.. באתי לכלל מסקנה שאין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. כל טענותיו של המבקש נשקלו לפרטיהן על ידי בית המשפט קמא, במסגרת הבקשה להשהיית פעולות הכונס, ונדחו בדין. גם לו היה ממש בתביעתו לשיתופו במהלכי המכר של הדירה, לא הצליח המבקש להצביע על סיבה ממשית העומדת לו בכדי להתנגד למכר. מעבר לכך: לאור ההסכם בין הצדדים, בתום התקופה בה התיר הכונס למבקש לפעול בעצמו לשם המימוש, מוסכם כי "יפעל הכונס באופן מיידי למימוש המקרקעין, ללא שלחייב תהיה כל טענה הנוספת לגבי המימוש ו/או מינוי הכונס, והוא ישתף פעולה באופן מלא עם פעולות המימוש". נסיונותיו של המבקש לעכב את הליכי המכירה אינם מתיישבים עם התחייבות זו.. (ראה מש/5).

באשר ל"אי הסדרים" בחשבון, נתברר כי התקבולים בגין מימוש הנכסים נתקבלו בבנק רק בשנת 2004 (ראה מש/6), ובחישוביו של המבקש לא נלקחה בחשבון הריבית בה חוייבה יתרת החוב ממועד הבקשה למימוש הבטוחות, בשנת 2001, ועד למועד קבלת התקבולים ממימושן בבנק בשנת 2004. באשר לטענות המבקש לכפל ריבית, משנדרש המבקש לדפי החשבון אליהם הפנה בתצהירו, נתברר כי אין הוא מבין את משמעותם, כי אין הוא יודע להסביר את טיב החיובים והזיכויים שבדפי החשבון, וכל שהוא טוען הוא כי הדברים אינם מובנים לו וטעונים הבהרה. יצוין עוד כי הרישומים בדפי החשבון, נספח יב' לבקשה פורשו ע"י המבקש כחיובי ריבית, בעוד סכומי הריבית מופיעים דווקא בצד הזכות. כך הדבר גם ביחס לנספח יד' לבקשה.

המבקש טען עוד כי לא קיבל את מלוא המסמכים שביקש מן הבנק, וגם בשל כך יש ליתן לו רשות להתגונן. המבקש מאשר בתצהירו כי באי כוח הבנק "בהגינותם הרבה" סיפקו לו "מידע רלבנטי רב", אולם הוא טוען כי לא נמסר לו כלהחומר שברשות הבנק, וכי "ייתכן שהחומר הנוסף שנמצא בידי הבנק הינו בעל חשיבות להגנתו של המבקש" (ס' 94-95 לתצהירו). הטענה לקיומו של חומר נוסף, שטיבו לא פורט, נטענה בעלמא וללא כל פירוט. למותר לציין כי בעצם קיומו של "חומר נוסף" בידי הבנק, אשר מידת הרלבנטיות שלו להגנת המבקש עלומה, אין בכדי להקים טענת הגנה או להצדיק מתן רשות להגן.

5.         סיכום האמור לעיל מעלה כי ספק אם יש בבקשה, לאחר שעברה את מסננת החקירה הנגדית, כדי להעלות טענת הגנה אפשרית. ניתן לראות את עניינו של המבקש כאחד מן המקרים בהם תצהיר הנתבע "כמעט" לא מגלה הגנה, וההגנה נראית על פניה קלושה ביותר או לוקה בחוסר בהירות. במקרים אלה, ובשל הספק, רשאי בית המשפט ליתן רשות להתגונן תוך התנאתה בתנאים (ראה רע"א 3532/06 עזבון המנוח יוסף הבי ז"ל נ' בנק הפועלים בע"מ, ניתן ביום 12.6.06. כן ראה ענין אלפי לעיל). שני הצדדים אף היו נכונים, בעת הדיון בבית המשפט, למתן רשות להתגונן תוך התנאתה במתן ערובה, ואולם נחלקו ביחס לטיב הערובה וגובהה.